הספר "מסעות גוליבר" , שחובר ע"י ג'ונתן סוויפט, נראה כמו ספר הרפתקאות או פנטזיה לילדים.

במקור, הוא חובר על מנת להעביר ביקורת על החברה הבריטית שבה המחבר חי.

ליליפוט,ארץ הגמדים  זה אלגוריה לאנגליה. האנשים בה  קטנוניים, רודפי כבוד, בוגדניים. היריבות בין לילפוט לבלפסקו, שהחלה בשאלה מאיזה צד ראוי לאכול את הביצה, זה אלגוריה ליריבות בין אנגליה לצרפת.

ארץ הענקים- אלגוריה בעיני למה שיקרה אם נמשיך לבחון כל אחד ואחד תחת זכוכית מגדלת: הכל פתאום יראה דוחה,כולל הנקבוביות בעור.

הספר השלישי, האי המעופף לפוטה- ביקורת על המדענים  והאקדמיה שרואים רק כוס התה הקטנה שמולם,  את מחקרם,ולא את השלכותיו על החברה, ואת אופי פעילותיהם צר האופקים.

הספר הרביעי, ארץ ההוייסה,  גוליבר פוגש בחברה המתוקנת, אבל בסופו של דבר נשאב לחסרי התרבות, בני האדם הפרימיטיבים, ומגורש מהחברה הנאורה, לחברת דמויי הקופים הבהמיים. גוליבר חוזר מהמסע מלא שנאה כלפי האנושות, שנשארה חסרת תרבות.

אילו ספרי ילדים אחרים אתם מכירים , או חושבים שיש בהם אלגוריות או מסרים סמויים לשינוי ההתנהגות ?

באופן כללי אני חושבת שכל ספר ילדים מכיל אלגוריות  ומסרים סמויים לשינוי.

הסיפור שעולה לי כרגע בראש - הוא כיפה אדומה, אשר זכה לגירסאות למבוגרים, למשל גירסתו של יונתן גפן הרומזת לכך שבעצם הספר מכיל את שלבי התפתחותה של כיפה אדומה בדרך לבגרות מינית.

ישנם גירסאות בהן מוצגת כיפה אדומה באור פמיניסטי - היא יורה בזאב ולבסוף עוטה עליה את פרוותו.

יש את הנסיך הקטן
שבהחלט אפשר לראות בו ספר ילדים אך הוא לגמרי בעל מסרים למבוגרים

גם עליסה בארץ הפלאות....

Anonymous:

יש את הנסיך הקטן
שבהחלט אפשר לראות בו ספר ילדים אך הוא לגמרי בעל מסרים למבוגרים

גם עליסה בארץ הפלאות....

תומר, מה המסרים שראית בנסיך הקטן?

ובעליסה בארץ הפלאות?

נרניה, כשחושבים עליו, מקדם את הנצרות.
ה"נביא" - הנער שמגיע מכפר דייגים בודד, הוא כאילו ישו,
יש את ארץ המלאכים, אסלן הבורא של הכל ששומר על הנביא (שכחתי את שמו ) לכל אורך הדרך, שולחן האבן בספר עם המכשפה של החורף - בעצם המקום שצולבים עליו, הצליבה של אסלן (טוב אני לא יודעת למה צולבים את אסלן ולא את "ישו"..), חזרתו של אסלן לחיים, חורף תמידי שמזכיר את סנטה קלאוס...ובכלל, מאז שכמה ילדים בכיתה אמרו לי שזה ספר נוצרי, אני מצליחה רק לראות בו ככזה חחח..

הצליבה היא של אסלן מכיוון שהאריה הוא סמל הנצרות. יש גם ממש מוטיבים של בריאה. בספר "אחיינו של הקוסם", הראשון בסדרה, המכשפה הרעה מנסה לפתות את הילדים לאכול מהתפוח...

חוות החיות של אורוול הוא מספרי האלגוריה המפורסמים. אבל בעיניי- כל ספר ילדים איכותי באמת הוא בעל אמירות משמעותיות גם למבוגרים הקוראים בו [עזבו אותי מהמילה "מסרים"...]

והכי אני אוהבת מאלה את "דרקון אין דבר כזה" המופלא, שאתם חייבים לילדים שלכם וגם לעצמכם.

ההיא, תומר, אתם מוזמנים להירשם לרשת החברתית ע"י לחיצה כאן.

אתם מוזמנים להגיב גם בשאר הדיונים בקהילה, אשמח לשמוע מה דעתכם בעוד נושאים. 

טום סוייר וההמשך, האקלברי פין. ספרים מדהימים שאין לי מושג למה משוייכים לילדים. העובדה שהם נכתבו על ילדים לא אומרת כלום, ואפשר ללמוד המון!!!

בהאקלברי פין, יש את העבד שברח, ג'ים עבד שחור שברח מגבירתו, ובורח עם האקלברי מהעיירה.

אז יש פה התמודדות עם המקריות, או הגורל, התמודדות עם הגזענות, והתמודדות של החברה השמרנית שבה הספר נכתב, עם ילד יתום,לא מחונך בעליל וחסר השכלה , שהוא גיבור הספר!

זה ספר שהקדים את זמנו כספך חניכה בעצם, ספר שיש בו גילויים עצמיים של דמות על עצמה.

כל הכזבים של האק, מצילים אותו מהמעמד שלו,ואת חייו של ג'ים. כל הנושא של השקרים, זה סטירה וביקורת על העולם האמיתי... (יש קטע ששר בכיר מכניס סיגריה בוערת לכיסו, כדי שלא יתפש מעשן, הוא מדבר בנחת, בעוד כיסו בוער. )

האמת שלגבי גוליבר שמעתי כל מיני דברים, שעד היום לא יודעת אם הם נכונים (שקשורים לכך שזה לא ספר תמים כל כך).

סיפור ידוע הוא על הספר הענק וגנו. הוא בעצם מטאפורה לנצרות, ואף זכה בפרס על כך.
בארץ לא מופיע כל כך הגירסה המקורית של הסיפור, אבל אם יצא לכם לקרוא- הסיפור הוא בעצם כולו משל לגן עדן ולישו שעולה לגן עדן ומחליף את אלוהים (שזהו הענק).

אני מוסיפה לרשימה את היידי בת ההרים שגם מבוגרים יכולים להתרם מסיפור זה.

סיפור המכוון לאמונה בעצמי - מה שהיידי מחדירה לקלרה.

סיפור השם במרכז את מערכת היחסים בין ילד למבוגר משמעותי וההשפעה שיש לה  על ילד ועל המבוגר.

החשיבות שיש לילד לבוא באנטראקציה עם ילדים אחרים

ועוד....