אני מתוסכלת ומיואשת מהמצב בבית. נאלצנו לעזוב את הדירה השכורה שלנו ובעלי החליט שמסיבות כלכליות נגור קצת אצל הוריו. אנחנו שם כארבע חודשים ואני לא יכולה יותר. מההתחלה לא אהבתי את הרעיון הזה. בעלי הבטיח שזה זמני והזמני נעשה קשה מיום ליום. אני בדיכאון ומסתגרת בבית כל היום רוצה להציב לו אולטימטום או שעוברים או שמתגרשים. אנחנו רבים כל הזמן, אין לי חשק להיות איתו ואין סקס ומזמן כבר לא ישבנו כמו פעם לדבר על הכל. ההורים שלו נכנסים לנו לעניינים ואין לי בכלל פרטיות. הם מציקים ומתערבים אני מסתגרת רוב היום ובוכה. אני מרגישה שכל החיים שלי מתפרקים והוא כאילו כלום לא קרה. הכל נראה לו בסדר ובכל עניין הוא מצדיק את הוריו ודוחה את טענותיי ואני כבר לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות.

Anonymous:

אני מתוסכלת ומיואשת מהמצב בבית. נאלצנו לעזוב את הדירה השכורה שלנו ובעלי החליט שמסיבות כלכליות נגור קצת אצל הוריו. אנחנו שם כארבע חודשים ואני לא יכולה יותר. מההתחלה לא אהבתי את הרעיון הזה. בעלי הבטיח שזה זמני והזמני נעשה קשה מיום ליום. אני בדיכאון ומסתגרת בבית כל היום רוצה להציב לו אולטימטום או שעוברים או שמתגרשים. אנחנו רבים כל הזמן, אין לי חשק להיות איתו ואין סקס ומזמן כבר לא ישבנו כמו פעם לדבר על הכל. ההורים שלו נכנסים לנו לעניינים ואין לי בכלל פרטיות. הם מציקים ומתערבים אני מסתגרת רוב היום ובוכה. אני מרגישה שכל החיים שלי מתפרקים והוא כאילו כלום לא קרה. הכל נראה לו בסדר ובכל עניין הוא מצדיק את הוריו ודוחה את טענותיי ואני כבר לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות.

שלום בלה

אפשר מאד להבין את התיסכול. מחיים יחד בדירה משלכם באוטונומיה ותחושת יחד אינטימית לחיים בבית זר מבחינתך.  כלל לא פשוט, לא לכם ולא להורים של בעלך.   לאף אחד אין את הפרטיות לה הוא מצפה. המגורים יחד מהווים עומס ולחץ.

אני מבינה שהמטרה היא לחסוך.  אם כך, מדוע אינך עוזרת למאמץ ויוצאת לעבודה?  עבודה לא רק תעזור לממש השאיפות מהר יותר, אלא תעזור גם בדרך למימוש כי תחסכי מעצמך הרבה שעות תסכול בבית, תהיי עסוקה, תפגשי אנשים והימים יעברו מהר יותר מאשר בהסתגרות שכפית על עצמך.  ובינתיים נסי ליצור גבולות בתוך החיים יחד עד כמה שניתן.  נסי להיות יותר סלחנית כלפי ההורים של בעלך, הביני שגם הם משלמים מחיר יקר כדי לעזור לכם. 

אורחת ייקרה

כסף בא והולך . משפחה לא. במילים אחרות, שלום בית הרבה יותר חשוב. ולכן דעתי האישית, תחסכי בדברים אחרים אבל לא על דירה.

מה הפלא שאת סובלת. אני בן 33 ואני גר עם ההורים בשל מועקה כלכלית אבל גם דברים אחרים שחלקם מנהלת הפורום הייקרה שלנו מודעת להם. ואם לי אין פרטיות והמון עומס ולחץ ומריבות. אז מה נאמר על זוג נשוי שחיי עם ההורים של אחד מהם.

אם לא לעבוד לדירה, לכול הפחות להיות במקום אחר ניטראלי, לא הורים שלו ולא הורים שלך. כי אחרת תמיד אותו אחד ירגיש תקוע באמצע בין הפטיש לסדן מצד אחד ההורים מצד שני האישה או הבעל.

דעתי האישית לפחות, שלום ביית חשוב מהכול.

ואני מצדיק את דבריה של שרה. מציאת עבודה תהווה עבורך הסח הדעת. מקום בו את יכולה להתנתק מהכול. וחשוב לא פחות להרגיש שותפה למאמץ לצאת מאותו המקום וכמה שיותר מהר. גם שפעילים ועושים משהוא רמת הדיכאון יורדת. 

ואיזה רושם זה יוצר עבור הוריו? מה הם רואים.?  הם רואים את בנם מתאמץ, והגיברת יושבת לה בביית. איזה רושם את חושבת זה יוצר?  ואת מצפה שלא יהיו סכסוכים..?

אני מאוד מצדיק את תחושותייך. אבל אנא ממך. לכול מטבע שני צדדים. שימי את עצמך רגע במקום ההורים שלו. הייתה להם פרטיות, ביית משל עצמם. חשבו שבנם הסתדר לו בחיים, הינה הוא התחתן, דירה. פתאום הוא נוחת עליהם שוב עם אשתו וגר אצלם. האם לא תחושי שפולשים לך לחיים? ויותר מזה, הם רואים שהוא עובד ואת בביית. זה לא יוסיף עצים לשריפה?

לסיכום: במצב הזה כולם מפסידים. כמה שיותר מהר לצאת יותר טוב עבור כולם

ניר

יש אכן בעיה כאשר החלטתם על פתרון קל,,,

לגור אצל ההורים זה נחמד ונכון עד גיל 18,,,נגיד אפילו 22

אבל ראבאק,,,, עד מתי??

לכו לעבוד זוג צעיר ותנסו להסתדר לבד

אגב, נראה לי שזה גם מה שההורים שלכם עשו